בין זיכרון לתקווה

אני נמצאים בשבוע לא פשוט
בין יום השואה ליום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות.


חשוב לציין את החללים והנספים וגם לחגוג את המדינה שלנו.


אבל אנו צריכים לשאול את עצמינו היום את השאלה הבאה:


האם אנו רוצים עוד חללים עוד הרוגים חפים מפשע?


אני כמעט יכול לדמיין את הפרצופים של כמה וכמה רובם אומרים ובוכים שלא.


אבל כאן נכסת השאלה מה אנו עושים בשביל למנוע עוד קורבנות חפים מפשע ומיותרים?


אני מאמין שאם נזנח את דרך הנשק ונפנה בידיים מושטות לשלום היידיים אינן תשארנה ריקות ונקבל את פני רעינו לשלום.


אנחנו אומרים שאנחנו רוצים שלום וכל פעם שבאמת יש לנו הזדמנות לשלום אנו מסירים את ידינו ולא עונים להושטת הידיים של שכנינו.


אנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים מלחמה ולמעשה אנו פונים אליה כמעט תמיד.


"מה עליי לעשות לאדם ששונא אותי אהוב אותו ותראה לו אחרת"(הגאון מוילנה).


די לנו מקורבנות מלחמה ב60 שנות קיומה של המדינה כמעט 23 אלף חללים .


בואו נחנך את עצמינו לסובלנות לשלום לאהבה.


ובואו נחפש באמת פתרון לסכסוך הזה .


בהמון הוקרה לנופלים שתהיה נשמתם צרורה בצרור החיים.

מודעות פרסומת

2 תגובות ל-“בין זיכרון לתקווה

  1. אני מסכימה עם כל מלה בפוסט ואני לא חושבת שיש משו שאפשר להוסיף.
     
    נועה

  2. בחייך, אתה ממש שמאלני אופטימיסט, מה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s