הפעם הראשונה שלי בארץ לא לי

במיוחד לכבוד הנושא החם החלטתי לספר לכם על העלייה שלי אל ארץ ישראל.

הסיפור מתחיל אי שם בשלהי שנות ה80 ותחילת שנות ה90.


כאשר התייתמתי מהוריי 1989-1990 כאשר אני הייתי בן 2-3.


מייד אחרי זה אני ואחיותיי ואחי הקטן עברנו למעין בית יתומים ברוסיה.


יש לציין שאני נולדתי בחודש השמיני מחוסר הכרה ועקב כך גם חולה עד היום במחלות ריאה כרוניות.


כמו כן ישנה אחות גדולה יותר שהיא אחות למחצה שגדלה עם הדודה שלי ואומצה על ידיה עוד ברוסיה.


אז עברו בערך חמש שנים שבהם גדלנו בבית היתומים חלק מהדברים אני זוכר וחלק פחות או בכלל לא.


כמו כן עברתי ניתוח בגיל 4 בשנת 1991 בפורים שבמהלכו כרתו לי חלק גדול מאונה בריאה ימנית ועד היום אני נושא את הצלקת על חזי.


אם הייתי נשאר עוד קצת ברוסיה ולא מגיע לישראל תהליך דומה הייתי עובר בריאה השמאלית.


בית היתומים מתחלק לשניים  לדברים היותר טובים ולדברים היותר גרועים.


דבר ראשון כל בוקר היינו מוערים בדלי של מי קרח גם אם זה חורף לא יודע לאיזו קטגוריה בדיוק להכניס את זה ולדעתי זה נכלל בשתי הקטגוריות כי מצד אחד זה מחזק את הגוף ובריא אז זה טוב אבל מצד שני בחורף אולי זה קצת מסוכן או גורם לצמרמורות בגוף ואז נכלל בגרוע.


דבר שני אנחנו הילדים היינו מבשלים ומכינים את האוכל שלנו וכן גם לילד בן 6 נתנו לבשל אנוכי.


שניסיתי להכין קומפוט (מרק פירות) ושרפתי אותו קצת יותר מדיי.


אבל בלינצ'סים דווקא היה נחמד להכין וגם לחמניות קלויות פעם בשבוע זה מאוד כיף.


מצד שני האישה הייתה מאוד קמצנית הייתה קונה הכל לעצמה ומחביאה ונועלת כדי שלא נוכל לגעת בזה.


וגם לצחצח שיניים לא הסכימה אבל בעלה החמוד יבדל לחיים ארוכים היה קונה לנו מברשות ומשחקת שיניים ודואג שנצחצח שיניים ונשמור על הגיינה:).


כמו כן היו גם מחנות הקיץ שהיינו יוצאים כולנו משהו כמו 24 נפשות לערכתי ומבלים חודש-חודשיים בבית קייט וכפרים.


באחד מהפעמים אחי קיבל נשיכה מאווז ומסכן היה רק בן 5.


באחד הפעמיים במחנה הקיץ גססתי עם 44 מעלות חום והתקף מחלות האסמה שלי שכבתי באיזה דיר ועד שקיבלתי חלב עיזים לא עבר לי אבל אחר כך התחלתי להתאושש.


כנראה שהחיים מושכים אותי חזק אליהם כי הייתי על סף מוות לפחות 8 פעמים ועל כולם התגברתי.


יש האומרים שבגלל שקוראים לי מיכאל יש לי השגחה עליונה מאלוהים או מיישות כלשהי אשר לא תגדירו אותה.


אולי הם צודקים ואולי לא אבל מה שמשנה שהחיים כל הזמן מושכים אותי אליהם ודווקא שהכל כבר נראה אבוד דווקא אז המגנט שלהם חזק פי 10 מכל רגע אחר.


הילדים בבית היתומים  היו נחמדים רובם.


אי אפשר לשפוט אותם כי כל אחד הסיפור והמטען שלו.


היה לנו סך הכל סביר כי המנהלת הייתה מכשפה מכשפתית יותר גרועה מתיבת פנדורה.


באחד הפעמים שיחקנו מחבואים והחבר הכי טוב של אחי שם לי רגל ונפלתי עם המצח/ראש על השפיץ של הכיסא אבל מהכיסאות שיש בהם שפיצים פתחתי את הראש ועשו לי טפרים.


היום אני מתגעגע לחוויות התמימות של הילדות למרות שלא הייתה לי ילדות נפלאה וטובה כמו של הרוב אבל עדיין הייתה סוג של ילדות נחמדה.


ב17 לינואר 1995 הגיעו המשפחה המאמצת לרוסיה כדי לאמץ אותנו.


בהתחלה היה התיכנון שהאימוץ יתבצע המשפחה שבאה יקחו 2 עוד שתי משפחות יקחו עוד ילד.


סה"כ 4 אחים.


אבל המשפחה שבאה אמרה איך אפשר להפריד בין אחים?


והחליטו לקחת את כולנו ואני מודה להם על זה.


אז ב17 הם באו והכרנו אותם והם לא היו מוכנים לתת לנו לישון שם יום נוסף ומייד עברנו איתם לבית המלון.


והיה לא קל כי היה מחסום השפה


למשל שיגענו את אבא שלנו שאמר די אבל די ברוסית זה עוד XD.


אבל היה כיף טיילנו ברוסיה והיינו בקרקסים בטיאטרון ובעוד כמה מקומות


ב24 לינואר 1995 נחתנו לראשונה בארץ חמדת אבות, ארז זבת חלב ודבש וארץ הקודש הלא היא ישראל.


ולהגיד את האמת כבר מהתחלה הרגשנו בשינוי מזג האוויר כי ברוסיה באותו הזמן היה שלג והרבה משהו כמו -20 מעלות ואילו בארץ הייתה שמש חמימה מאוד


הייתי בן 7 וחצי לא הכי ידעתי מה הולך סביבי אבל ידענו שמשהו השתנה משהו קרה אולי עדיין לא עיכלנו או שעיכלנו את זה.


יצא שידוך מצויין הם רצו ילדים ואנחנו רצינו הורים ואיכשהו אפשר להגיד שנוצר קשר חם בין כולנו.


הם בשבילנו ההורים שלנו ואנחנו הילדים שלהם לכל דבר.


יכול להיות שדבר כזה יכול לקרוא בעיקר אצל משפחות מזרחיות שמעניקות חום חמימות ומשפחתיות.


גדלנו על בית מרוקאי ומאכלים מרוקאים.


אני זוכר מהיום הראשון בארץ את זה שאיך שהגענו כולם הקיפו אותנו הן המשפחה והן השכנים והילדים איך שחזרו הביתה הגיעו אלינו לראות אותנו.


אולי זה קצת הרגיש כמו בקרקס שכולם באו לצפות בך ואולי זה היה מוזר אבל גם כנראה היינו עייפים מכל מה שקרה מהטיסה מהמעבר לארץ חדשה מללמוד שפה חדשה.


תוך חודשיים בערך דיברתי שוטף עברית המחיר הזה גבה מאיתנו את השפה הרוסית כי היום אנחנו לא יודעים רוסית רק אחותי הגדולה ואחותי הבכורה שהיא אחותי למחצה שגרה בארץ עוד יודעות רוסית ואילו אחותי הגדולה אבל השלישית ואחי הקטן ואנוכי שכחנו.


פה ושם יש אבל מעט מאוד.


כמו כן אחרי שבועיים שהיינו בארץ בערך הרגשתי רע והרופא השכן אמר שאם תוך 20 דקות אני לא בבית חולים אני כבר לא בן העולם הזה.


אז מהרנו וטסנו לבית חולים פוריה שבמרחק חצי שעה והגענו לשם משהו כמו 10 דקות טוב מקרה חירום מצריך נהיגה במהירות גבוה


הייתי גוסס והייתי איזה חודש בבית חולים מאושפז.


זכורה לי חוויה משם כי לא ידעתי עוד עברית והייתי כל כך רעב וצמא אז אמרתי:


"יא חאצ'ו פיט, יא חאצ'ו קושט"


ואף אחד לא הבין אותי עד שהתעצבנתי ואמרתי את המשפט הקודם עם תנועות וצלילים כדי שיבינו אותי.


כולם עדיין זוכרים לי את זה וצוחקים על זה מדי פעם אבל מה לעשות ילד תמיד ימצא דרך שיבינו אותו וכך גם אני הייתי.


לפעמים אני מתגעגע להורים שהיו יכולים להיות לי למרות שאני לא מכיר אותם.


תראו מהמשפחה הביולוגית נשארנו רק אנחנו האחים כולל האחות למחצה שאנחנו בקשר מצויין ודודה אחת מבוגרת וחולה מצד אמא.


אולי יש לנו עוד משפחה חיה מצד אבא אבל כמו האב גם משפחתו נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.


אבא מת זה יודעים איפה קבור והכל לא יודעים.


אבל היום יש לנו גם משפחה נוספת חמה וגדולה.


החיים מושכים לנו דברים מופלאים.


עד כאן הזיכרון על הפעם הראשונה שלי בארץ והחוויות ילדות שהיו לי אולי בקרוב פוסט תמונות מרוסיה אם אצליח לסרוק

מודעות פרסומת

44 תגובות ל-“הפעם הראשונה שלי בארץ לא לי

  1. ואוו אתה יודע לכתוב טוב!!! אתה יכולה להפוך לסופר, אתה יודע למשוך אנשים (לדעתי) ^-^ ז דרך אגב גם אני מרוקאית (חצי ממני) וגם אני לא מכירה את אבא שלי אבל שלי חיי ^-^ זה סיפור חיים ממש יפה לדעתי ^-^ 

  2. תודה
    ומצטער לשמוע שלא הכרת את אביך ומקווה שאולי עוד תכירי אותו יום אחד.
    ואני לא מרוקאי רוסי משני הצדדים אבל גדלתי בחינוך מרוקאי

  3. פשש איזה פוסט.. נהניתי לקרוא את הסיפור שלך

    כמה החיים יכולים להפתיע..
    יש אנשים שחיים בשגרה מושלמת.. קמים מגיל 0 כל יום בבוקר ועוברים יום ועוד יום בצורה הכי נורמלית

    אם ידעו על כל המצבים שיש בחוץ אולי יסתכלו על העולם אחרת.

    מקווה שהפוסט הזה יעשה משהו לכמה קוראים
    שבת שלום וחג שמח =]

  4. לא יודע עדיף להסתכל על זה כעל חיים מעניינים ולא על קשים.
    יש יותר קשיים יש פחות זה לא ממש משנה.
    אבל כן צריכים להיות ערים גם לזולת
    תודה שבת שלום וחג שמח

  5. מרגש כל כך, הסיפור שלך ממש כמו בסרט XD
    שאני שומעת את הסיפור שלך, זה גורם לי להרהר קצת על החיים שלי שחשבתי שהכל רע בהם, עכשיו אני מבינה שלא עברתי כלום.

    אוהבת3>

  6. העיקר שאתה נמצא איתנו כיום ואתה הופטימי

  7. שמע, אני חושב שאתם משפחה מאוד אמיצה.
    זה ממש נשמע כמו סרט, קשה לי לאמין שזה החיים.
    אני מקווה לשמוע עוד וכמובן לראות תמונות.

    אני מאוד שמח שאתה בריא ומאושר עכשיו!

  8. אולי בסרט אבל הוא מציאותי.
    הסיפור שלי הוא לא כל כך קשה יש כאלו שעברו יותר ממני ויש אולי פחות.
    אבל הסיפור הזה הוא נקודת מבט לחיים לדעת שגם כשרע לנו זה לא סוף העולם על הכל בחיים ניתן להתגבר.
    אני תמיד פה בשבילך נסיכה

  9. למה אמיצים?
    לא יודע אם האחים שלי מספרים אבל לי זה לא אכפת.
    סרט שהוא מציאות.
    תמונות בהקדם.
    בריא עכשיו אני לא בריא אבל אולי בעתיד.
    מי יודע אם בשנה הבאה אעבור את ההשתלת ריאות.
    מאושר משתדלים להיות מאושרים לפעמים זה לא קל.

  10. מיקיי333>
    סיפור מדהים!
    אתה הכי פילסוף בעולםם.
    ועודדת אותי היום ממש! תודה!
    333333>
    נועם.

  11. 3>3>
    תודה סיפור מהמציאות היסטוריה שלי אבל אפשר לשתף אחרים בו.
    תודה על התגובה ושח שעודדתי אותך
    את יקרה לי מאוד
    שלך בהמון אהבה מיקי

  12. טל|הפיה על הבועה

    מיקי, וואו זה ממש קשה אבל אתה יודע, אני איתך…

  13. נחמד לדעת3:
    (איזו תגובה ארוכה ומרגשת!)

  14. בהחלט סיפור חיים יוצא דופן ומרגש יש לך. בהחלט מסביר את עיצוב אישיותך (הייחודית) כיום  :-).
     

  15. היי מיקי D:
    מימי לאמור פוסט מעניין D:
    תמשיך לכתוב
    בהחלט יש לך את זה.

    וואו. לקח לי לכתוב את התגובה הזו מליון שנה O:

  16. סיפור מאוד מרגש ומעניין

  17. וואו.
    מיקי אוקי אני מדברת איתך כבר איזה שנתיים במסנג’ר ובחיים לא סיפרת לי את זה.
    אתה מדהים
    ואיך עברת את כל זה…
    ואיך כל יומים כמעט מתת..
    אוהבת מלא 3>
     

  18. העולם צריך עוד אנשים אופטימיים וחזקים כמוך..:] כבר הבהרתי את זה לא?
    תמשיך ככה, שתמיד תהיה מאושר ^_^

  19. זה היה ממש מעניין לקרוא וזה מדהים שניצלת כל כך הרבה פעמים ם: מקווה שתהיה ככה תמיד בריא
    מאי 3>
    [:

  20. מישקה..ריגשת אותי..ואני מסכימה עם התגובות הקודמות.. חייבים לעשות סרט על החיים שלך! או אתה חייב לכתוב איזה מין של ספור!זה יהיה ממש יפה ומרגש! ואני אהיה הראשונה שתקרא אותו!!!אתה ממש אחלה של בחור! ומלאך! תדה לך על כל העזרה שאתה נותן לי…>:D<

  21. יאיו מגניב מיקי!!
    לא ידעתי שיש לך עבר כל כך מוזר..
    הוא כל כך מוזר שאפשר לחשוב שהמצאתה אותו
    חיחי, למרות שיש פה דבירם שאי אפשר לומר שהם לאXDDDD

  22. מיקי אתה אחד האנשים היותר מדהימים שהכרתי. פוסט ממש יפה אתה כותב מעולה!
     ד"א
    תודה על הכל 😛

  23. תודה ואין בעד מה אני בן אדם פשוט שמנסה לעזור

  24. מלאך 🙂
    אתה בהחלט כותב מדהים ,מרתק לקרוא את זה.
    אני שמחה שלמרות כול הדברים היו לך בחיים אתה שמח.
    ואתה אופטימי וזה מציון,עם זה אני בהחלט יכולה להזדהות איתך.
     
    33>

  25. מיכאלD:
    קטע ממש מרגש ומעניין, נהנתי לקרוא אותו.
    ושוב,אתה כותב מדהים אהבתי את השירים שלך גם.
    אם אני היילי וגליק נבוא למפגש אני ממש אשמח לפגוש אותך
    למרות שהכרנו רק לא מזמן[X
    3>

  26. ממש ריגשת אותי.
    אני מתארת לעצמי כמה קשה היה לעבור את כל זה, אבל שוב – העיקר שאתה פה עכשיו ושי לך השקפה אופטימית על העולם.
    זה כל מה שחשוב 🙂
     
    333> שנה טובה
    >:D<

  27. וואי זה אחד הסיפורים המעניינים ששמעתי
    אבל אולי זה הכל הסתדר לטובה כי נהיית בנאדם ממש מוכשר ומקסים למרות שאני לא מכירה אותך עדין כוכך טוב XD
    ואפילו שאתה מכחיש אני חושבת שאתה מוכשר ואני ממש אוהבת את הסגנון כתיבה שלך (:
    *חיבוקיייםמוחציייים*

  28. אמרתי לך כבר במסן- וואו. אין מילים רציני.
     

  29. מיקי…אני חושבת שאתה בנאדם מדהים.. אני לא יודעת..הסיפור שלך נשמע לא אמיתי בעיני… אני לא יודעת ממש מה לומר. אפעם לא הייתי טובה במילים… רק..אל תשכח.. הכל לטובה..

  30. מדהים..
    אין לי עוד מילה אחרת .. עברת מסע שכזה ..
    שרדת מצבים קשים.. סיפור חיים קשה אבל תמיד צריך להיצמד לדברים הטובים שקורים לנו =]
    33>

  31. מיקי,אני כל כך שמחה שכתבת חח נשמע שקיבלו אותך מאוד יפה ואני שמחה שכך:P
    סיפור חיים מאוד מעניין,חוץ מזה אין לי ממש מה להגיד.אני שמחה שיכולתי ללמוד עליך קצת יותר

  32. ממש יפה מיקי!!!!
    תודה על ההצצה =]

  33. מיקי,
    אמרת שזה יענה לי על הרבה שאלות, אבל אחרי שקראתי זה רק העצים אותן.
    אני מניחה שאני אפתור אותן בעזרתך מתישהו.
    תודה רבה על השיתוף, למרות הבלבול שנוצר אצלי עכשיו, אהבתי את זה 🙂 .

    אני. 

  34. אתה באמת מדהים, אתה יודע את זה? אני כל כך מצטערת.
    זה די עצוב, איזה חלק קריטי יש לעבר של אדם בעיצוב מי יהפוך להיות. אתה דוגמא מובהקת לזה.
    אתה שחור, ולא במובן רע. אני לא הולכת בתבניות הרגילות של הצבעים, כמו שכבר אמרתי לך. שחור הוא הצבע הכי טהור שיש, דווקא בגלל העומק שלו. הוא מכסה בתוכו כל כך הרבה. אתה שחור, כי אתה ההפך מדף לבן, חלק.
    אני מצטערת, אני לא מסוגלת להתנגד לזה- ככה אני רואה את העולם, בצבעים, גם אם הצבעים שלי טיפה שונים משל השאר. אני מקווה שבכל זאת תבין את הכוונה.
    הו, אני לא יודעת מה להגיד. אני מפחדת שאני אומרת כל הזמן את הדבר הלא נכון. יש לי נטייה לחוסר טאקט תהומי.
    אבל יהיה טוב, בסופו של דבר. אם אתה אופטימי, גם אני צריכה להיות.
    ומיקי?
    אתה עדיין חייב לי משחק כדורגל.

  35. קודם כל תפסיקי להתנצל כל כך הרבהXD
    תודה על המחמאה.
    ומותר לך להשתמש בטבלת הצבעים שלך אפילו חובה עלייך.
    ולא אני אהיה זה שיגרום לך להפסיק.
    ותפסיקי לפחד הגיד דברים תגידי מה שאת חושבת.
    ומה שהיה היה לא ניתן לשנות את זה אלא רק לחיות עם זה.
    וכן אכן יהיה טוב.
    כבר אמרתי לך שאני אופטימי מושבעXD
    ואהבתי את השורת המחץ שלך לגבי המשחק שאני חייב לךXD

  36. אני לא יכולה להפסיק להתנצל, במיחד אם אני באמת מצטערת. אבל אני מניחה שאני יכלה לנסות לרדת למינימום.
    לא ניסיתי להחמיא לך, רק אמרתי את האמת. ואני בטוחה שכל אחד שהגיב פה יסכים איתי.
    טבלת הצבעים שלך… אהבתי. אולי אני באמת אכין טבלה כזאת יום אחד. XD
    גם להיק לפחד אני לא יכולה- זו אחת התכונות הכי דומיננטיות אצלי. אני פחדנית, ומודעת לזה. זה חביב.
    אתה אכן אופטימיסט מושבע, וזה דבר מקסים. אני מקווה שזה יישתלם לך, האופטימיות הזאת.
    כן, הא? אכן שורת מחץ טובה. זה כישרון.
    ורוב הסיכויים, דרך אגב, שהמשחק ייגמר עוד לפני שחמש דקות יעברו- בדרך כלל אני נופלת ושוברת את האף לפני שעוברת דקה וחצי . ^^"

  37. אל תדאגי הפעם את לא תשברי את האף.
    וזה בסדר.
    הכל לטובה לפי דעתי

  38. וואו, סיפור מדהים ומרגש!!
    זה נפלא שמצאתם משפחה שאימצה את כולכם. זה באמת היה יכול להיות נוראי להפריד בין אחים.
    כל הכבוד שעברת את כל זה ובכל זאת נשארת חזק.

  39. תודה.
    החיים ממשיכים ואיתם גם אנחנו.
    וכן היה לנו מזל והשגחה.
    והוספתי אותך בפייסבוק:P

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s